תולדות המרכז הרפואי
החלטת העצרת הכללית של האו"ם על הקמת מדינה יהודית בחלק מארץ ישראל הותירה את הגליל המערבי, על שמונת היישובים העבריים שהיו בו מחוץ לתחומה ומיד לאחר ההכרזה היו תושבי האזור תחת מצור.
בעיות הבריאות לא היו בסדר העדיפות הלאומי, גם בשל העובדה כי האוכלוסייה הייתה יחסית צעירה ולא נזקקה לשירותים רפואיים מיוחדים. אם זאת, נושא הלידות היה מפותח מאוד, ובעקבות המצור החליטו ד"ר ביאטה דוידסון אברהמוב, שהייתה אז בהריון, וד"ר אדמונד ווידנפלד, אשר היה הרופא היחידי בגליל המערבי, לאלתר מחלקת יולדות בפנסיון סמוך לחופי נהריה.
בתקופת המצור הקים ארגון ה"הגנה" בפנסיון אחר בשדרות הגעתון בנהריה מחלקה כירורגית לשם הגשת טיפול לנפגעי הקרבות. המקום כונה בית חולים צבאי מס' 3 אשר תיפקד עד סוף מלחמת השחרור וטופלו בו נפגעים רבים. בתום המלחמה התכוון הצבא לסגור את בית החולים, אך תושבי נהרייה התנגדו לכך בתוקף. בהסדר שהגיע ראש המועצה דאז גרשון טץ עם צה"ל, הועבר בית החולים לאחריות המועצה על ציודו ומבניו.
בשנת 1950 החל ד"ר חיים שיבא, ששימש כמנכ"ל משרד הבריאות, לתור אחר דרכים להקים בתי חולים בצריפים לכל איזור גיאוגרפי מאוכלס. בשנת 1952 אושר תקציב מיוחד לרכישת 10 צריפים להקמת בית חולים בנהריה, ואף הוקצה השטח לכך, אך עקב משבר ממשלתי וחילופי שרים – התכנית נדחתה.
בשנת 1954 פנה משרד הבריאות לג'וינט בבקשה להקים בית חולים, וזה הסכים לבנות מוסד לטיפול בעולים נחשלים (מלב"ן), שפעל במקומות נוספים בישראל, בהם אושפזו בעיקר יוצאי מחנות העקורים באירופה לצורכי טיפול ושיקום. הוקמו בנהריה תשעה צריפים שוודיים ובמתכונת זו פעל ביה"ח עד לתחילת שנות השישים.
בשנת 1956 קיבל על עצמו משרד הבריאות את אחזקת בית החולים בנהריה, שהפך לבית חולים ממשלתי. מחלקות מלב"ן צומצמו בהדרגה, וב-10.6.1962 הועבר המוסד כולו לאחריות משרד הבריאות.
בשנת 1967 הוכנס בית החולים לכוננות, כמו כל בתי החולים בארץ לקראת מלחמה אפשרית, אך עם פרוץ מלחמת ששת הימים לא היה עומס מיוחד ותוך זמן קצר חזר ביה"ח לשגרה.
בית החולים המשיך להתפתח ולגדול והוקמו בהדרגה שירותים נוספים כגון: מחלקות נוירולוגיה, אורולוגיה, אורתופדיה, פגיה, מכון להתפתחות הילד ועוד.
במלחמת יום הכיפורים בשנת 1973 נכנס בית החולים לכוננות מיידית, תוך פינוי מחלקות, הכשרת אתרים לקליטת נפגעים וגיוס רופאים במקום אלו שגויסו. ב-1974 חדרו מחבלים לבית ספר במעלות ונפגעי האירוע בהם בני נוער ואנשי כוחות הביטחון הועברו לבית החולים בנהריה. היה זה אירוע רב נפגעים (אר"ן) הראשון שעמו התמודדו לא רק בית החולים, אלא מערכת הבריאות הישראלית בכלל.
מאז ידע והגליל עשרות חדירות, פיגועים, ירי קטיושות ופגזי מרגמה מעבר לגבול. מפאת קרבתו לגבול לבנון (10 ק"מ), הצוות למד להתארגן מהר ולעבוד בתנאי חירום, ומשנת 1982, עם פרוץ מלחמת לבנון הראשונה, סיגל לעצמו נהלי עבודה כבית החולים בקו העימות הצפוני, שעיקרם היה המשך הפעילות במלואה גם תחת אש.
בצד נהלי עבודה אלה ועם הקמת האגף הכירורגי החדש בשנת 2003, נבנה מתחם האשפוז התת קרקעי הראשון מסוגו בארץ. בקיץ 2006 הוכיח את עצמו כשעמד לרשות התושבים, המטופלים והצוות בכל 33 ימי מלחמת לבנון השנייה. במהלך המלחמה קלט בית החולים את המספר הרב ביותר של נפגעי המלחמה, אזרחים וחיילים. כאשר מבין 1,872 הנפגעים, 300 היו חיילים.
בית החולים השקיע מאמצים אדירים בקליטת עלייה ופעילות מול יהדות התפוצות. היה מבין הראשונים לבצע קורסי השתלמות לאחיות יוצאות אתיופיה. כן נערכו קורסי הכנת רופאים עולים לבחינות רישוי וללימוד השפה עברית.
לאורך השנים בית החולים התפתח והתקדם והיה ראשון בתחומים רבים. מאז סוף שנות השמונים אימץ בית החולים תוכניות לניהול איכות כוללת (TQM) בכל מחלקותיו, בשנת 1996 היה הראשון והיחיד שהוסמך על ידי מכון התקנים הישראלי בתקני ISO 9002, בשנת 1995 זכה בפרס הלאומי לאיכות במגזר הציבור ע"ש יצחק רבין, בתחום הבריאות, בשנת 1996 זכה במקום הראשון בתחרות "בית חולים נאה בישראל יפה" ובשנת 2009 זכה בפרס הלאומי לאיכות ומצוינות ע"ש יצחק רבין ז"ל על מצוינות בניהול תהליכים במסלול ארגוני בריאות. בשנת 2014 זכה המרכז הרפואי בפרס "האריה השואג" של איגוד יועצי התקשורת ויחסי הציבור בישראל על הקמפיין הארצי והבינלאומי בנושא טיפול צוותי הרפואה בפצועי מלחמת האזרחים בסוריה. בשנת 2017 קיבל המרכז הרפואי הסמכה של האירגון האמריקאי JCI בנושא איכות הטיפול ובטיחות המטופל והסביבה הטיפולית.
מלחמת האזרחים בסוריה
בין השנים 2013 עד 2018 העניק צוות המרכז הרפואי טיפול מקצועי ואנושי לכ-3000 פצועים
ממלחמת האזרחים בסוריה: גברים, נשים, ילדים ותינוקות (כ - 70% מכלל הפצועים הסוריים אשר טופלו בבתי החולים בצפון), זאת בהמשך להחלטת ממשלת ישראל שהתקבלה, להעניק טיפול הומניטרי ומציל חיים לפצועים שהובאו מעבר לגבול לישראל.
המרכז הרפואי לגליל משתרע כיום על שטח של 132 דונם, מהם 93 אלף מ"ר בנוי. מאז 2012 הושלמו מספר פרויקטים חשובים: פתיחת מחלקה נוירוכירורגית ראשונה בגליל, יחידת צינתורי מוח, מחלקה כירורגית שנייה , מחלקה אורטופדית שנייה המתמחה בניתוחי עמוד שדרה, הוספת שירותי ניתוחי ראש צוואר למחלקת א.א.ג, פתיחת שירות לרפואת כתף במחלקה האורטופדית, פתיחת מיון ממוגן, מחלקה פנימית שישית, מכון MRI קבוע, פתיחת אגף שיקום חדש הכולל בתוכו יחידה לריפוי בעיסוק ומכון פיזוטרפיה המשרת את כלל המחלקות, מכון להפרייה חוץ גופית (IVF), יחידת ראומטולוגיה, יחידת כתף ושדרוג המכון האונקולוגי הקרוי ע"ש מרים (מורי) בורקיס ז"ל.
המחלקה הקרדיולוגית ויחידת צינתורי הלב עברה למיקום חדש מעל חדר המיון (מלר"ד).
בנוסף הושלמו בניית מרכז סימולציה ייחודי בצפון המשמש רופאים מתמחים וסטודנטים לרפואה, והחל לפעול מכון מחקר מייסודם של רעיה שטראוס-בן דרור, אוניברסיטת בר-אילן והמשרד לפיתוח הפריפריה הנגב והגליל.